אחדות הפיקוד
אחדות הפיקוד הוא עיקרון מרכזי בתורת הלחימה ו"תפקוד מערכת הפיקוד והשליטה בגופים צבאיים" מבוסס על עיקרון חיוני זה (תורת הלחימה - עבודת המפקד והמטה).
העיקרון קובע כי פקודות מקבלים ממפקד אחד בלבד ולא יתכן שיהיה יותר ממפקד אחד שיהיה מוסמך לתת פקודות לאותו בעל תפקיד (שם). עוד קובעת תורת הלחימה כי עיקרון אחדות הפיקוד הוא "תנאי הכרחי לקיום פיקוד ושליטה יעילים" (שם).
"
"דַבָּר אחד לדור ואין שני דַבָּרים לדור"
בפרשת "וילך" ממשיך משה את פרידתו מהעם לפני מותו והוא מציג בפני ישראל את יורשו בהנהגה- יהושע בן נון. לפני כל ישראל אומר משה ליהושע "חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם". (דברים לא, ז)
אך בהמשך הפרשה, כאשר הקב"ה פונה ליהושע, הדברים מופיעים בשינוי קל - "ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך" (שם, כג).
חז"ל שהיו רגישים לשינוי הנוסח, למדו מכאן כי "משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הקב"ה אמר ליהושע, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, תביא על כרחם, הכל תלוי בך. טול מקל והך על קדקדן - דַבָּר אחד לדור ואין שני דַבָּרים לדור" (רש"י שם, על פי בבלי סנהדרין ח, ע"א).
דַבָּר הוא מנהיג. על פי ר' יוחנן (בבלי סנהדרין ח, ע"א) אי אפשר שיהיו שני מנהיגים לעם כי "לעולם (בכל עת, בכל מקום ובכל מצב) יהיה רק מפקד אחד לכל כוח צבאי" (תורת הקרב) והדברים נכונים כמעט לכל הנהגה.
"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"
חז"ל דורשים כמה פעמים ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (בבלי יומא לח, ע"ב) כשהם מסבירים מדוע מנהיג (מלך, תלמיד חכם וכד') נפטר מהעולם, לכאורה בטרם עת.
כאשר מגיע זמנו של מנהיג "לתפוס פיקוד", אי אפשר שהמנהיג הקודם ימשיך ועליו לפנות את מקומו. כך מספרים חז"ל על דוד שביקש להאריך את מלכותו ביום אחד והקב"ה אמר לו כי "כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (בבלי, שבת ל, ע"א). על דרך זו מסביר רש"י מדוע חנינא בר פפא שהיה ראש ישיבה, החל לדאוג שמא מותו קרב כשראה בחלומו את רב על ראש דקל שהוא סימן לעליה לגדולה. זאת מכיוון שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא (בבלי יומא פז, ע"ב). הגמרא מסבירה כי מותו של רב אשי הגיע כשרב נתן היה צריך להחליפו בראש ההנהגה בבבל מאותו הטעם. (בבלי מועד קטן כח, ע"א)
כיום משמש משפט זה כביטוי שאומר כי "לנושא משמעותי חייב להיות אחראי אחד בלבד; האחריות אינה יכולה ליפול בין הכסאות" (https://safa-ivrit.org).
"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד"
ביטוי נוסף שמאחוריו עומדת משמעות דומה הוא הביטוי "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". מקורו של ביטוי זה הוא בויכוח לכאורה בין הלבנה לקב"ה בזמן בריאת העולם - "רבי שמעון בן פזי רמי (הקשה) - כתיב "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" (בראשית א, טז) וכתיב "את המאור הגדול ואת המאור הקטן, (שם) אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי את עצמך" (בבלי חולין ס', ע"ב).
מסביר רש"י כי "שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (שם).
משמעות הביטוי הוא כי "אין למנות שני אנשים לאותו תפקיד" (https://www.milononline.net).
הסיבה לכך שאין למנות יותר מאחראי ומנהיג אחד ברורה. אם יש יותר ממנהיג אחד, אין מי שיקבל על עצמו את האחריות.
עיקרון זה היה ברור גם לנפוליאון שאמר כי "אין לך דבר חשוב במלחמה יותר מפיקוד אחיד. לפיכך כשמתנהלת מלחמה נגד כוח אחד ויחיד, חייב להיות כוח אחד בלבד המופעל מבסיס אחד ומנוהל בידי מפקד אחד" (נפוליאון, אמרות מלחמה).
מלחמה יכולה להיות גם כנגד מגיפה כמו הקורונה. כשמדינת ישראל נלחמת בקורונה ובראשה עומדים שני ראשי ממשלה בניגוד לכל הניסיון ההיסטורי, הצבאי והיהודי, אין זה פלא שניהול המלחמה נראה מבולבל, הצעדים הננקטים איטיים ומאוחרים ואין מי שלוקח אחריות.
דבקות בעקרונות הפיקוד והשליטה (פו"ש), כך שיהיה רק דַבָּר אחד שיקח אחריות ויגלה מנהיגות, הכרחיים וחיוניים כדי להלחם בצורה יעילה ומוצלחת בכל אויב באשר הוא.