באחד המדרשים על עשר המכות, משווים חז"ל בין המכות לפעולות צבאיות בהן משתמש מלך כנגד מדינה שמורדת בו (וכך גם רומז לכך ששיעבודם של ישראל במצרים והסירוב המצרי לשלחם היה מרידה בקדוש ברוך הוא). פעולות אלו היו ככל הנראה מוכרות לבעל המדרש:

​

"בְּטַכְסִיס בָּשָׂר וָדָם הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהַמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מַהוּ עוֹשֶׂה, מְשַׁלֵּחַ לִגְיוֹנוֹת, וְהֵן מַקִּיפִין עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה הוּא סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו [הוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם קְלָאנִים, חָזְרוּ, מוּטָב, וְאִם לַאו] הוּא מוֹרֶה בָּהֶן חִצִּים, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶן נֵפְט, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶן אַבְנֵי בְּלִיסְטְרָא, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לַאו מְגָרֶה בָּהֶן לִגְיוֹנוֹת וְאוּכְלוּסִים הַרְבֵּה, אִם חוֹזְרִים מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָן בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אִם חוֹזְרִין מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם.

כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עַל מִצְרַיִם בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מד) "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם", לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים, אֵלּוּ הַצְּפַרְדְּעִים, לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַחִצִּים, אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרִיִּים כַּחֵץ הַזֶּה, לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְּלִיסְטְרָא, זֶה הַבָּרָד, אַחַר כָּךְ גִּרָה בָּהֶן אוּכְלוּסִין הַרְבֵּה, זֶה אַרְבֶּה, וְאַחַר כָּךְ נְתָנָם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, זֶה הַחֹשֶׁךְ, לֹא חָזְרוּ, הָרַג כָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יב, כט) "וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר". (ילקוט שמעוני ז, רמז קפב)

 

לוחמה פסיכולוגית

​

ישנן שתי מכות המזכירות שיטות של לוחמה פסיכולוגית.

​

מכת צפרדע - על פי המדרש נועדה מכה זו לגרום למצרים לסבול מרעש נוראי וכתוצאה מכך להסכים לדרישת משה לשלח את ישראל ממצרים. 

כפי שכתבתי בפרק על כיבוש יריחו, שימוש ברעש כחלק מלוחמה פסיכולוגית היא טכניקה ידועה ועתיקה.[1]

על פי מדרש רבה "היה קולן של הצפרדעים קשה להם (למצרים) ממכתן" (שמות רבה י, ו). גם פרשנים כמו רש"י ואור החיים הבינו שעיקר מכת צפרדע הייתה הרעש של הצפרדעים.

רש"י הסביר בעקבות המדרש כי "בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם...ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים" (רש"י לשמות ח, יז). 

אור החיים הולך אף הוא בדרך זו וכותב כי "מכת הצפרדע היו בו שני דברים. הא' הוא הרעשת הקול...ומכה זו מבהלת את הנפש..." (אור החיים לשמות ח, ד).

​

מכת חושך - על פי סדר המכות בתורה ותאור התגובות של פרעה, חומרת המכות עלתה עם הזמן. מכת הדם הייתה הקלה ביותר ומכת בכורות הקשה ביותר.

מכת חושך הייתה התשיעית ומשום כך היא אמורה להיות מכה קשה מאוד. נשאלת השאלה מה היה קשה בחושך יותר מאשר מכות קודמות בהן לקו המצרים בגופם וברכושם? [2] 

​

חז"ל מתארים את החושך כחושך של גיהנם (שמות רבה יד, ב). התורה עצמה מתארת את החושך כמשהו מוחשי שאפשר למשש ולהרגיש אותו - "וימש חשך" (שמות י, כא). רבי אבדימי בר חמא הסביר כי "אותו חשך כפול ומכופל היה. היה מצרי עומד, אינו יכול לישב. יושב אינו יכול לעמוד. רבוץ לא היה יכול לזקוף" (מדרש תנחומא, סימן יד).

תיאור זה מזכיר את המושג "חסך חושי" (Sensory Deprivation). זהו מצב בו מונעים מאדם גירוי של כל החושים, למשל על ידי כיסוי עיניים, אטמי אזניים ועוד. בניסויים שונים נמצא כי חסך חושי יכול לגרום להזיות, לתחושות של התגברות חושים מסוימים ועוד תופעות פסיכולוגיות שונות.[3]

נראה כי מכת חושך הייתה בעיקרה מכה פסיכולוגית יותר מכל מכה שקדמה לה. הקושי במכה זו שמיקם אותה במקום התשיעי, לפני מכת בכורות ורגע לפני נקודת השבירה המצרית, היה יותר מפגיעה בגוף וברכוש. הוא היה בנפש ובתודעה ולכן הייתה זו מכה קשה כל כך.

​

​

​