כיבוש יריחו - צבא
כיבוש יריחו התאפשר הודות לנס. נפילת חומות יריחו כתוצאה מהקפת העיר במשך שבעה ימים ותקיעת הכהנים בשופרות, אינה יכולה להיות מקור ללימוד בתחום הצבאי. אין תו"ל, אסטרטגיה או טקטיקה צבאיות שניתן למסד על בסיס ארוע זה.
או שאולי כן?
אם נניח לרגע את עניין הנס ונתבונן במעשים שעשו ישראל, נוכל ללמוד גם מארוע זה.
ללימוד זה שני היבטים עיקריים:
1. תחבולה
2. לוחמה פסיכולוגית
תחבולה
העיקרון של תחבולת ההרגלה הוא לחזור על מעשה או פעילות צבאיים אשר עלולים לסכן את היריב, אך לא מסכנים אותו באופן מיידי. על הפעולה חוזרים כמה פעמים וכך הצד השני מתרגל לפעולה ואינו רואה בה ארוע יוצא דופן שיש להתגונן מפניו.
לאחר שהצד השני התרגל לפעילות הצבאית, אינו רואה בה איום ואינו מוכן, מוציא הצד המתחבל את הפעולה מהכוח אל הפועל ותוקף את היריב.
תחבולה זו מופיעה בתנ"ך כמה פעמים כמו בכיבוש העי (יהושע ח), מלחמת השבטים בבנימין (שופטים כ) ועוד.[1]
את כיבוש יריחו ניתן לשייך לסוג תחבולה זה. הקפת העיר במשך שבעה ימים נועדה להרגיל את אנשי יריחו למעשה זה. לאחר ששה ימים של הקפת העיר ותקיעה בשופרות, התרופפה ערנותם של אנשי יריחו. ביום השביעי הם חשבו שמדובר בעוד יום של תרגול צעידה ותקיעה בשופרות מסביב לחומות, אך ישראל ניצלו את חוסר הערנות של מגיני יריחו וכבשו אותה. יגאל ידין סבור כי ניתן להבין תחבולה זו על פי המסופר בספר תחבולות רומאי של פרונטינוס המתאר כיצד כבש דומיטיוס קלוינוס את לואריה בדרך דומה.[2]
לוחמה פסיכולוגית
שימוש ברעש כדי להבהיל את האוייב היא טכניקה ידועה ועתיקה. התורה לדוגמה, דורשת מהיוצאים למלחמה להתגבר על פחד שיכול להיגרם כתוצאה מרעש מכוון שהאוייב יוצר - "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו - ארבע אזהרות, כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושין: מגיפין בתריסיהן להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיפחדו שכנגדן וינוסו, ורומסין בסוסיהן ומצהילין אותם להשמיע שעטת פרסות סוסיהן, וצווחין בקולם, ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול" (רש"י, דברים כ, ג). [3]
במאה ה-20 ישנן שני מקרים, אחד ידוע ואחד פחות, בהם היו התקיעות ביריחו השראה לאמצעי לחימה אשר נועד ליצור פחד ואימה בקרב האוייב, כחלק מלוחמה פסיכולוגית. כפי שראינו בפרקים "כיבוש יריחו - אמנות" ו"כיבוש יריחו - מוזיקה", המסורת הנוצרית הייתה שהתקיעות נעשו בחצוצרות וכך, גם אמצעי הלחימה שפותחו בהשראת הסיפור התנכ"י נקראו חצוצרות יריחו.
חצוצרות יריחו (Jericho trumpets)
אחד הפיתוחים הידועים ביותר בתחום הצבאי שהיה מבוסס על הפלת חומות יריחו בעזרת התקיעה בשופרות הוא מטוס השטוקה הגרמני (JU-87). המטוס החל את דרכו במלחמת האזרחים בספרד.[4] בחלק ממטוסים אלו אשר שימשו את הגרמנים במלחמת העולם השנייה הורכבו צופרים בכני הנסע שלהם שפעלו באמצעות מעבר האוויר. בזמן שהמפציץ צלל להטיל את פצצותיו, הסירנות צווחו והפחידו את השומעים על הקרקע. הגרמנים כינו את הצופרים הללו "חצוצרות יריחו" (Jericho Trumpets) והם נועדו ליצור אפקט פסיכולוגי של פחד באמצעות הצפירה שלהם. בתחילת המלחמה היה זה נשק חדש ומפתיע, אך עם הזמן התגלו חסרונותיו. הצופרים הגבילו את האווירודינמיות ויכולות התמרון של המטוס ומשום כך הוא היה פגיע לאש נ"מ ולמטוסים שיירטו אותו. ככל שעבר הזמן, הרעש שיצרה השטוקה כבר היה מוכר והפסיק להפחיד, והוא גם חשף את המפציצים התוקפים כך שאפשר היה להסתתר מפניהם. כתוצאה מכך הפסיקו הגרמנים לייצר את הדגם עם הצופרים.[5]
השטוקה הגרמנית מזוהה כל כך עם רעש הסירנות הנוצר בזמן צלילת המטוס, עד שגם במשחקי מלחמה של מלחמת העולם השנייה , צלילת השטוקה מלווה בצפירת הסירנות.
פרוייקט צווחן (Screamer Project) או צופרי יריחו (Jericho Horn)
פרוייקט זה הוא פרוייקט אמריקאי סודי אשר נחשף רק בשנים האחרונות.
ב-8 במאי 1958 החל ה-CIA בפרויקט שנקרא "Screamer Project" או "צופרי יריחו" (Jericho Horn), וזאת בניסיון לפתח צופר למטוס המוסטנג P-51 האמריקאי בדומה לצופר שהיה למטוס השטוקה הגרמני. המטרה הייתה להשתמש ברעש הצופרים ללוחמה פסיכולוגית אשר תערער ותפחיד את האוייב בזמן תקיפת המטוס.[6]
האמריקאים לא ידעו כיצד לפתח את הצופר ולכן הם חיפשו מטוס שטוקה כדי ללמוד כיצד הוא בנוי. לאחר חיפושים נמצא מטוס שטוקה במוזיאון המדע בשיקגו אך התברר כי הוא היה מדגם ללא צופרים. האמריקאים איתרו את מפתח "חצוצרות יריחו" הגרמני, הנינג פון גירקה (Henning Von Girke) שעבד בבסיס חיל האוויר האמריקאי Wright Patterson. הם רצו להתייעץ וללמוד ממנו כיצד לתכנן ולייצר את הצופרים.[7]
בדיון שהתקיים ב-12 במאי עלה כי במהלך מלחמת העולם פיתחה חברת קרייזלר צופר העולה על הצופר הגרמני אך הוא גרם לאי יציבות של המטוס ולכן הופסק הפרויקט ב-1944.[8]
ב-5 בנובמבר 1958 דווח כי הניסיונות שנעשו במעבדה מעודדים ונראה היה אפשר להגיע לעוצמה של 150 דציבלים. עם עזרה של אמצעים אלקטרוניים אולי יהיה אפשר להגיע אף ל-170-180 דציבל.[9]
אך בטיסות ניסוי שנעשו, הגיעה עוצמת הצופרים למקסימום של 110 דציבל כאשר הטווח המבוקש היה בין 118 ל-142 דציבל ומעלה, שזהו תחום הרעש היוצר כאב ואי נוחות.[10]
אחרי עוד ניסיונות שלא צלחו ועוצמת הרעש לא הגיעה לעוצמה הרצויה, הוחלט ב-CIA ב-31 במרץ 1959 לסגור את הפרויקט.[11]
סיכום
זהו מקור השראה והשפעה להלכות ופיוטים יהודיים, לאמנים נוצרים ומודרניים, לשירה ולתקווה של עבדים האפרו-אמריקאים, למגוון רחב מאוד של של יוצרים וסגנונות מוזיקליים ושל אמצעי לחימה נאצים ואמריקאים.
כיבוש יריחו הוא סיפור בעל מאפיינים ייחודיים אשר השאיר את חותמו על ההיסטוריה באופן ייחודי שאין כדוגמתו.
[1] דוגמאות נוספות מהתנ"ך ומההיסטוריה הצבאית לתחבולה ההרגלה, ראו בספרי "תנ"ך במדים"
[2] יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכיאולוגיים, (רמת גן, החברה הבינלאומית להוצאה לאור בע"מ, תשכ"ג 1963), עמ' 151-150
[3] דוגמאות נוספות מהתנ"ך ומההיסטוריה הצבאית, כיצד משמש רעש ככלי להתקפה על חוש השמיעה ולחלק מלוחמה פסיכולוגית, ראו בספרי "תנ"ך במדים"
[4] https://www.britannica.com/technology/Stuka
[5] https://www.warhistoryonline.com/instant-articles/trumpets-jericho-luftwaffe.html
[6] https://www.cia.gov/readingroom/docs/CIA-RDP78-03642A001700030002-8.pdf
[7] שם; פון גירקה הגיע לארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה במסגרת מבצע Paperclip. במבצע סודי ומסווג זה הביאו האמריקאים מהנדסים, טכנאים ומדענים גרמנים, כדי שיסייעו לה ליצור יתרון על הסובייטים בפיתוח טכנולוגיות צבאיות ובמרוץ לחללשם; פון גירקה הגיע לארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה במסגרת מבצע Paperclip. במבצע סודי ומסווג זה הביאו האמריקאים מהנדסים, טכנאים ומדענים גרמנים, כדי שיסייעו לה ליצור יתרון על הסובייטים בפיתוח טכנולוגיות צבאיות ובמרוץ לחלל
[8] שם
[9] https://www.cia.gov/readingroom/docs/CIA-RDP78-03642A001700030008-2.pdf
[10] https://www.cia.gov/readingroom/docs/CIA-RDP78-03642A001700030010-9.pdf
[11] שם